למה הייתי צריכה לאבד את הבן שלי בגיל כל כך צעיר?

הגיעה אלי אישה בגיל העמידה.
היא הקרינה ביטחון עצמי והרגשה טובה.
כשהתיישבה בכורסה מולי, ראיתי בעיניה עצב עמוק.
היא סיפרה לי שהיא איבדה את בנה הבכור בתאונה, כשהיה רק בן 16.
בתקופה שאחרי התאונה היא היתה באבל כבד, ואחרי זה החליטה שהיא ממשיכה בחיים.
היא ביקשה לדעת האם לאובדן יש קשר לגלגול קודם.

התחברתי לגלגול קודם שלה שבו היא גרה בכפר במשפחת איכרים.
בעלה עבד בשדה והביא אוכל הביתה, והיא טיפלה בילדים, ובכל מה שקשור לבית כמו כביסה, בישול וכו.
שנה אחת היתה בצורת קשה ולא היה מספיק אוכל. היא החליטה שתצא לעבוד מחוץ לבית כדי להביא אוכל.

יום אחד כשהייתה מחוץ לבית, הסיר במטבח נפל על האש מתחתיו, והגחלים עפו לכל עבר.
הבית שהיה מעץ נדלק מהר וכל ילדיה נפגעו. שלושה ילדים לא שרדו.

היא לקחה את זה קשה מאד. היא האשימה את עצמה שהיא לא היתה בבית לדאוג לילדים.
היא נכנסה לדיכאון כבד ולא הצליחה להתאושש ממנו.
בסיום הגלגול היא נשבעה לעצמה שלהבא היא תדאג יותר למשפחתה.
אחרי הגלגול, כשהיא הגיעה לעולם הנשמות,
היא הבינה שבאותו הגלגול היא בחרה להתמודד עם אובדן, אבל לא הצליחה בזה, כי היא נכנעה לדיכאון.

לכן היא בחרה בגלגול הזה להתמודד שוב עם אובדן, כדי לעבור את השיעור הזה טוב יותר.
היא מצאה נשמה למעלה שהתנדבה לרדת בתור הבן שלה, כדי לעזור לה לעבור את השיעור שלה.
לנשמה הזו היה ברור שהיא תסיים את הגלגול בגיל צעיר, כדי שהיא תוכל להתמודד עם האובדן.

הידיעה שבנה בחיים האלה התנדב לסיים את חייו, כדי לעזור לה לעבור שיעור משמעותי עם אובדן,
עזרה לה לשחרר חלק מהמועקה שקשורה לאובדן. גם הידיעה שהאובדן, עם כל הקושי שכרוך בזה, הוא שיעור שהנשמה שלה בחרה, הקל עליה.
בנוסף, הידיעה שהיא מתפקדת בחיים בצורה טובה, בעצם אומרת שהיא עברה את השיעור הלא פשוט הזה בהצלחה.
ההבנה הזו לא הקטינה את הכאב של האובדן, אלא עזרה לה לשחרר את סימני השאלה לגבי למה האובדן קרה לה.