סיפור הגלגול של אישה, שלקחה על עצמה אשמה במוות של בנה הפעוט בגלגול,
ובעקבות זה יצרה חסימה נסתרת.
הגיעה אלי מטפלת אלטרנטיבית שפנתה אלי בגלל קושי בעסק שלה.
זה סיפור הגלגול שסיפרתי לה:
"הגלגול היה בסביבות שנת בסביבות 1500 ביון.
בגלגול את נערה צעירה למשפחה גדולה. אימך עקרת בית ואביך רועה עיזים.
אתם מגדלים עיזים בעיקר לגבינות לבנות, חלב ומוצריו.
את הילדה השניה במשפחה.
את בעיקר עוזרת לאימא בבית, ומידי פעם יוצאת עם אבא למרעה.
יום אחד את יוצאת למרעה עם אבא.
את רואה שאחת מהעיזים אוכלת עשב שהעיזים לא נוהגות לאכול.
את ניגשת ורואה שהעז מתנהגת בצורה שמראה לך שהיא מרגישה לא טוב.
את בודקת את העשב. את קוטפת חתיכה קטנה וטועמת. לעשב יש טעם מר ומגעיל.
כשאתם חוזרים הביתה, את הולכת לבדוק את העז והיא מרגישה טוב.
את מבינה שהעז אכלה עשב מיוחד שעזר לה להירפא.
אחרי כמה שבועות, כשאת שוב יוצאת עם אבא למרעה, את מרגישה לא טוב.
זה היה קורה לעיתים קרובות בתקופה ההיא, בגלל אוכל מקולקל.
את מחליטה לנסות מהעשב. את לועסת קצת מהעשב, בקושי רב בגלל הטעם.
להפתעתך, אחרי כמה שעות, ההרגשה הרעה שלך עוברת לגמרי.
זה לא קרה לך בעבר. את מבינה שגילית משהו חשוב.
את מספרת בערב לאימא, שאומרת לך שזה שטויות, ושהיא לא מאמינה שזה באמת עזר לך.
יום אחד כל המשפחה מרגישה רע.
את מציעה לכולם לאכול קצת מהעשב המגעיל.
רובם לא רוצים ורק את ועוד שתי אחיות מסכימות לנסות.
אחת טועמת ויורקת מיד והשנייה לועסת כמות מספקת.
אחרי כשעתיים, רק את והאחות שאכלה מרגישות טוב יותר, וכל השאר ממשיכים לסבול.
בפעם הבאה שזה קורה, יש יותר מבני המשפחה מוכנים לנסות.
את מקפידה מאד להביא רק עשב טרי, ושמה אותו במקום מאוורר כדי שלא יתפוס עובש או יתקלקל.
יום אחד אבא של חברה שלך חולה, והחברה שלך מפחדת לצאת לבד למרעה.
אתם מזמינים אותה לבוא עם העדר שלה למרעה איתכם.
היא רואה שאת אוספת עשב שהיא לא מכירה. היא שואלת מה את אוספת ולמה.
בהתחלה את לא מוכנה לספר לה.
אחרי לחץ כבד מצידה, את מסבירה לה שאת חושבת שגילית עשב מרפא,
אבל את מסבירה לה שעדיין לא בדקת אותו מספיק, ולא ברור לך אם העשב באמת עובד, או אם יש בו סכנה.
את מזהירה אותה שהצמח הזה עלול להיות רעיל ומסוכן, ולכן לא לספר על זה לאף אחד.
היא נשבעת לך שהיא לא תספר על זה לאף אחד. היא חברה טובה, ואת מאמינה לה.
אחרי כשבוע, מגיעה סופת גשמים כבדה ואתם לא יכולים לצאת למרעה.
אתם נשארים יומיים בבית, עד שהסופה עוברת.
למחרת מגיעה אליך חברתך מבוהלת מאד.
מסתבר שביום השני של הסופה הם אכלו משהו מקולקל וכולם הרגישו לא טוב.
במיוחד זה פגע באחיה בן השנתיים, שהיה ילד חלש.
היא חילקה מהעשב שהיא אספה לכל המשפחה, וסיפרה לכולם שזו תרופת פלא.
הילד הקטן לא הסכים לאכול מזה. הוא ירק את העשב בגועל.
בגלל שאימא שלו ראתה שהוא בוכה וסובל מאד מכאב הבטן,
אימו ערבבה את העשב עם משהו מתוק והוא אכל בשמחה.
בערב הוא נהיה חולה מאד.
כשחברתך המבוהלת מספרת לך,
את כועסת שהיא נתנה לכל המשפחה לפני שסיימת לבדוק את העשב זמן מספיק.
כעבור יומיים, האח הקטן שלה נפטר. המשפחה נכנסת לאבל כבד.
החברה מספרת למשפחה שלה שאת שכנעת אותה שהעשב הזה בטוח, וכולם מאמינים לה.
בעקבות זה, נפוצה שמועה שאת מכניסה מהעשב גם למוצרי החלב שהמשפחה שלכם מייצרת.
בגלל זה, מפסיקים לקנות מכם.
המשפחה שמסתמכת רק על ההכנסות ממכירת חלב ומוצריו נכנסת לבעיה כלכלית אמיתית.
מאד כואב לך שבגלל העשב שגילית, ילד קטן חלה ונפטר.
בהמשך המצב החברתי של המשפחה לא טוב.
משפחת החברה שאיבדה את בנם הקטן יוצרת הרבה שנאה כלפיכם,
וזה מאד מפלג את משפחות הרועים בעיר הקטנה.
במיוחד זה פוגע בך.
זה פוגע גם ביכולת שלך למצוא זוגיות, כי אף אחד לא רוצה ליצור קשר זוגי עם מישהי שגרמה למוות של תינוק.
אחרי כמה שנים את מכירה גבר נחמד מעיר קרובה ואתם מתחתנים.
בכוונה את בחרת גבר שעובד בעיר, כי את לא רוצה להתעסק עם עיזים.
את כמובן מספרת לו את האמת, והוא מאמין לסיפור שלך של מה שקרה.
הוא משביע אותך שלא תתעסקי יותר עם העשבים האלו ואת מבטיחה לו שיותר לא תגעי בזה.
יום אחד בנך הקטן חולה, ויחד איתו חולים רבים מהעיר.
כמה מהילדים הקטנים חולים מאד, ויש חשש לחייהם.
אחד המרפאים הידועים בעיר בא לדבר איתך לגבי העשב.
את לא מוכנה לספר איך העשב נראה, או איפה למצוא אותו.
הוא מפעיל עליך לחץ כבד ואומר שבלי העשב הזה, יש סיכוי טוב שחלק מהילדים הקטנים לא ישרדו.
בנוסף, הוא אומר שהוא לוקח את כל האחריות עליו.
הוא אומר שיש לו הרבה ניסיון עם תרופות צמחיות, והוא ישתמש בזה בזהירות.
את מרגישה שאת לא יכולה שלא לעזור.
את אומרת לו שאת לא רוצה להיות מעורבת בטיפול, ואת רק מסבירה לו איך נראה הצמח.
הוא קוטף ומראה לך ואת מאשרת שזה הצמח.
הוא מחליט לתת מהצמח לחולים, במיוחד לילדים.
מהניסיון שלו עם ריפוי בצמחים, הוא יודע כמה לתת לכל ילד.
הוא מציע לך כמות של העשב כדי לתת לבנך החולה.
את מדברת עם בעלך, והוא אוסר עליך לתת לבנך מהעשב.
את מנסה לשכנע אותו, אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה.
למחרת רואים שיפור אצל רוב החולים.
הבן שלך לא מצליח לשרוד כי הוא לא קיבל מהצמח.
את לוקחת את זה קשה מאד, שיכולת לעזור לבנך הקטן ולא עזרת לו.
את מרגישה אשמה כבדה, שלא היית צריכה לשמוע לבעלך, אלא לתת לבנך את התרופה.
האשמה יחד עם האבל על בנך, והכעסים שנוצרו בינך לבין בעלך בעקבות מה שקרה,
גורמים לך להיכנס לדיכאון כבד. אין לך חשק לעשות משהו ואת כמעט לא אוכלת כלום.
אחרי כמה ימים, את תופסת מחלה קלה,
לא מצליחה להתגבר עליה בגלל מצבך הנפשי, ואת מסיימת את הגלגול.
בסיום הגלגול את נשבעת שלא תתעסקי בטיפול שיש בו סיכון לאחרים, בלי שבדקת את זה לעומק."
איך החסימה הזו מפריעה לה כיום:
כיום בתור מטפלת אלטרנטיבית, יש בה פחד לטפל, בדרך שלא נבדקה לעומק.
לכן קשה לה למצוא את הדרך המדויקת שלה לטיפול באנשים.
אחרי שהיא הבינה את החסימה,
ולמה היא יצרה את החסימה באותו הגלגול, ביצענו תהליך של שחרור החסימה.
לסיום המפגש, מאחר ויש לי את היכולת לברר מה באמת קרה באותו הגלגול,
ביקשתי לברר כמה דברים:
1. מה גרם למוות של האח הקטן של החברה?
הסיבה לא היתה בגלל העשב עצמו, אלא בגלל שהעשב היה לא טרי.
החברה קטפה את העשב יום לפני התחלת הסופה.
היא שמרה את העשב בשקית עור קטנה וסגורה, כדי שאף אחד לא יגע בזה.
לכן העשב העלה עובש רעיל, וזה מה שגרם לפטירת הילד הקטן.
2. איך כמות קטנה של עשב, אפילו עם עובש, גרמה למות הפעוט?
בגלל שאימא שלו ערבבה את העשב עם משהו מתוק, הילד הקטן אהב את זה מאד, ואכל יותר מידי.
3. למה אימא שלו נתנה לו לאכול יותר מידי?
אימא שלו הכינה כמות בגודל המתאים לילד הקטן.
אחרי ששאר המשפחה ראו שהילד אוכל מהעשב הממותק ברצון, הם ביקשו שהאם תמתיק את העשב לכולם.
לכן היא הכינה כמות ממותקת גדולה, ולא שמה לב שהילד הקטן לקח יותר מידי.
מה אפשר ללמוד מסיפור הגלגול הזה לחיינו כיום?
לעיתים קרובות אנחנו מאשימים את עצמנו, על דברים שקרו "בגללנו".
ניתן לראות בצורה ברורה שהנערה בסיפור פעלה בצורה נכונה.
היא היתה מאד זהירה עם העשב.
היא לא יכלה לתת מהעשב לבנה החולה, אם בעלה התנגד לזה,
כי בתקופה ההיא, אישה לא הלכה נגד בעלה בשום מקרה.
למרות זאת, היא האשימה את עצמה במותם של שני ילדים קטנים.
האם קרו בחייכם אירועים שאתם מרגישים אשמה?
ייתכן שאתם לא רואים את תמונת המצב האמיתית של אותם האירועים.